עבור אל תוכן

ה"זקנים" שלנו


  • אנא התחבר בכדי להגיב
2 תגובות לנושא זה

#1
 lini

lini
  •  צוות לשעבר
  • 1249 הודעות
    • מונה תודות: 16 תודות
19
רגיל
  • מיקום: בת ים
ה"זקנים" שלנו!

"אבות גיבורים ואמהות גיבורות של ביתנו"
אנו מעבירים זמן ארוך בקיום שלנו בטיפוח סטראוטיפים אלו.
עד שיום אחד ה"אבא" הגיבור שלנו, מתחיל כל הזמן לחשוב, להתלונן בשקט, לומר משפטים בלי סוף ובלי התחלה, ולדבר על דברים חסרי משמעות (שלא לומר שטויות)
ה"גיבורה" של הבית מתחילה להתקשות לסיים את המשפטים שלה, והיא מתחילה להתרגז על הסובבים אותה.
מה עשו אמא ואבא, שמגיע להם להזדקן בבת אחת?
הם הזדקנו... ההורים שלנו הזדקנו, ואף אחד לא הכין אותנו לזה.
יום בהיר אחד הם משנים את ההתנהגות שלהם, הם הופכים רגישים יותר, והם מאמצים לעצמם הרגלים מטופשים.
הם התעייפו מלטפל בזולת, ולשמש דוגמא אישית. עכשיו הגיע תורם לקבל מאיתנו טיפול ופינוקים.
הם עברו הרבה קילומטרז' בדרכם. הם יודעים הכל, ומה שהם לא יודעים הם ממציאים.
הם לא מתכננים יותר לטווח הארוך, עכשיו הם מגדישים את זמנם להרפתקאות קטנות, כמו לאכול בסתר את כל מה שהרופא אסר עליהם.
יש להם כתמים על העור. לפתע הם הופכים להיות עצובים. אבל הם לא גמורים: מי שגמור הם הילדים שלהם שמסרבים לקבל את מעגל החיים כפי שהוא.
קשה לקבל את העובדה שה"גיבורים" שלנו כבר לא שולטים בעניינים.
הם שבירים ומעט מאבדים את הזיכרון. יש להם את כל הזכות לכך, אבל אנחנו ממשיכים לדרוש מהם שיהיו בעלי אנרגיות של מכונות. אנחנו לא מקבלים את החולשות שלהם, את העצב שלהם.
אנחנו מתרגזים, וחלקנו אף צועקים עליהם אם הם לא מצליחים להשתמש בסלולארי שלהם או במכשירים אלקטרוניים אחרים, ואפילו אין לנו את הסבלנות להקשיב בפעם המיליון לסיפור שהם מספרים כאילו זה עתה חוו אותו.
במקום לקבל בסבלנות את העובדה שהם מאמצים לעצמם קצב חיים רגוע יותר עם חלוף השנים, אנחנו כועסים על שהם הפרו את האמון שלנו בהם האמון שהם יהיו בלתי שבירים, כדרכם של גיבורי על.
אנחנו מנהלים איתם ויכוחים מיותרים ואנחנו כועסים ללא הרף, כדי שהכל יחזור להיות כמו פעם.
חוסר הסבלנות שלנו, הוא השתקפות הפחדים שלנו. הפחד לאבד אותם, לאבד את עצמנו, והפחד שלנו שגם אנחנו נפסיק להיות שפויים, צלולים ועליזים.
בכעס שלנו אנחנו רק גורמים לצער נוסף לאותם אלו שרצו להעניק לנו רק אושר.
למה אנחנו לא מצליחים להיות להם מעט ממה שהם היו לנו? כמה פעמים אותם "גיבורים" טיפלו בנו במשך לילות שלמים! נתנו לנו תרופות מדדו לנו חום ונשארו איתנו כל הלילה!
אנחנו כועסים שהם שוכחים לקחת את התרופות שלהם, וכשאנחנו רבים איתם אנחנו משאירים אותם בוכים, בדיוק כמו שאנחנו בכינו בילדותינו.
הזמן מלמד אותנו לקחת את הטוב בכל תקופה בחיינו, אבל קשה לנו לקבל את התקופות של האחרים.
במיוחד כשהאחר היה לנו עמוד תווך, שתמיד יכלנו לחזור אליהם וידענו שהם תמיד יקבלו אותנו בזרועות פתוחות. עכשיו הם נותנים לנו איתותים לכך שיום אחד הם ילכו לדרכם בלעדינו.
בוא נעשה היום את מה שהכי טוב עבורם. המקסימום שאנחנו יכולים, כדי שמחר כשהם לא יהיו איתנו יותר נוכל להזכר בהם בחיבה, נוכל להזכר בחיוכים שלהם ולא בדמעות העצב שלהם, שהם מחו מעינייהם בגללנו!

לסיום, "גיבורינו" של אתמול, יהיו ה"גיבורים" שלנו לעד!!!

אני מקווה שקראתם הכל והפנמתם את המסר!


המשך יום מעולה :-)



#2
 vista

vista
  •  VIP
  • 2575 הודעות
    • מונה תודות: 10 תודות
28
רגיל
מה שנכון נכון |כן|

#3
 NickF

NickF

    Master

  •  Owner
  • 3547 הודעות
    • מונה תודות: 72 תודות
139
מעולה
תודה רבה לך :)
קראתי והפנמתי :)




0 משתמשים קוראים נושא זה

0 משתמשים, 0 אורחים, 0 משתמשים אנונימיים