עבור אל תוכן

שבת שלום לכל ZSC :)


  • אנא התחבר בכדי להגיב
6 תגובות לנושא זה

#1
 titan35

titan35
  •  צוות לשעבר
  • 2275 הודעות
    • מונה תודות: 138 תודות
134
מעולה
תמונה שפורסמה
שבת שלום לכולכם תמונה שפורסמה
יום טוב
תנוחו טוב לפני ל"ג בעומר לילה ארוך תמונה שפורסמה
אתם עכשיו קצת בחופש תשקיעו פה קצת תראו נוכחות כי כבר שכחנו כמה משתמשים תזכיור לנו שאתם כאןתמונה שפורסמה


פרשת השבוע פרשת אמור
פרשת "אמור"תמונה שפורסמהתמונה שפורסמהפרשת השבוע "אמור" נחתמת בסיפור המקלל: "ויצא בן אשה ישראלית והוא בן איש מצרי בתוך בני ישראל, וינצו במחנה בן הישראלית ואיש הישראלי. ויקוב בן האשה הישראלית את השם ויקלל ויביאו אותו אל משה" (ויקרא כד, י-יא). בן הישראלית נקלע לתגרה. בסערת רוחו הוא מגיב בשני שלבים: ראשית הוא נוקב בשמו המפורש של הקב"ה ואחר כך מקלל. מעונשו המפורט בהמשך הפרשה מתברר שלא את הקב"ה קילל, אלא - אולי - את יריבו הישראלי.

אם כן, חטאו, שעליו נתחייב מיתה, הוא הנקיבה בשם ה'. שם איננו מלה ככל המלים. כאשר אדם הולך ברחוב שקוע במחשבות ומישהו נוקב בשמו, מיד נוקבת המלה את בועת מחשבותיו והוא מתעורר מחלומותיו. השם הוא מלה הקושרת את האדם אל המציאות. היא אינה מתארת את המציאות כמסמן, אלא היא חלק מן המסומן עצמו, כמו הכיל השם בתוכו משהו מנשמתו של האדם הנושא אותו. גם הנקיבה בשמו המפורש של הקב"ה קושרת אותו אל המציאות. היא נוקבת את המסך המבדיל בינו לבין העולם הזה וכך מעירה מרבצם את כוחותיו הסמויים ומגייסת אותם לטובת הנוקב. במקרה זה הם מאפשרים לו לקלל כך שלקללה תהיה אחיזה במציאות. הנקיבה בשם תופסת משהו מהקב"ה, כך שלא נותרת לו ברירה אלא למלא את רצונו של הנוקב. לכן אסור לנקוב בשם זה.

מן התיאור שבסוף פרשתנו ניכר ששמו המפורש של הקב"ה היה דבר ידוע. כל אחד יכול היה לנקוב בשם המפורש, אך איש לא עשה זאת. קשר השתיקה הופר על ידי המקלל (או אולי מוטב, הנוקב) וכך נודעה לנו - נטולי מסורת השם - האפשרות להשתמש בשם. משנבנה בית המקדש החליף הטקס הרשמי את מקום הידע האישי השוכן בזכרון המאמינים. הנקיבה בשם נהפכה לאירוע ציבורי שנערך על ידי הכוהן הגדול פעם אחת בשנה, ביום הכיפורים, ברוב הוד והדר: "והכהנים והעם העומדים בעזרה כשהיו שומעים שם המפורש שהוא יוצא מפי כהן גדול היו כורעים ומשתחוים ונופלים על פניהם ואומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" (תלמוד בבלי יומא ס"ו ע"א).

אך כשחרב בית המקדש אבד הטקס; שמו של הקב"ה, המסוגל לקשרו אל המציאות ולהכריחו לפעול בה, נהפך לידע איזוטרי המועבר ממורה לתלמיד. לאורך הדורות נוצר מעין צינור שהועבר בו השם הסודי. המורה הוא חוליה אחת, התלמיד חוליה שנייה, וברבות הימים ימסור גם התלמיד לתלמידו את הלפיד באופן דיסקרטי - לבל יגיע לידי מקלל כלשהו - והלפיד יועבר מדור לדור עד שיגיע אל האחד שיעז לעשות בו שימוש, או עד שיאבד.

ב"זוהר" על פרשתנו דורש ר' חייא את מעשה נקיבת השם. גם הוא מפרש את עיקר המעשה כגילוי של מה שאמור היה להיות מוסתר. מתוך הדרשה על נקיבת השם הוא מתגלגל ודורש על הגילוי והכיסוי של סודות התורה בכלל. סודות התורה שר' חייא מדבר עליהם אינם שמו הנסתר של הקב"ה, שאותו אין רשות לגלות. ב"זוהר" הסוד אינו ידע קונקרטי שיש לשמרו מפני עין זרה, אלא דבר אחר לחלוטין. הסוד, בעיני ה"זוהר", הוא היכולת היצירתית לפתוח את הפה ולדרוש בדברי תורה. מידע איזוטרי מוגדר, הופך הסוד לאיזו אינטואיציה פנימית הבוקעת מגופו של הדרשן ומאפשרת לו לפתוח את פיו. זו מהפכה של ממש בתפישת הסוד. לא הידע המועבר מדור לדור ללא שינוי הוא הסוד אלא היצירה החדשה - בת דמותה של היצירה הראשונה - מעשה בראשית. הסוד אינו בוקע מן הדורות הקדמונים אלא מגופו של הדרשן עצמו, ומכיוון שעצם הסוד השתנה, משתנה עמו גם הדיאלקטיקה שבין גילוי הסוד לבין כיסויו. השאלה אינה עוד למי מותר ולמי אסור לגלות את הסוד, אלא כיצד יוכל הדרשן לפתוח את פיו ולחדש בדברי תורה.

ר' חייא פורש את מנעד הגילוי והכיסוי של הסוד: "בימיו של ר' שמעון היה אדם אומר לחבירו ?פתח פיך ויאירו דבריך', אחר שמת היו אומרים ?אל תיתן את פיך לחטיא את בשרך' (זוהר אמור קדתמונה שפורסמה". כיסוי הסוד אינו עוד הסתרה של השם מפני מי שיכול לקלל בעזרתו. התנועה שבין גילוי הסוד לבין כיסויו תלויה בנוכחותו של מורה, ובמקרה זה היא תלויה בנוכחותו של גדול המורים: ר' שמעון בר יוחאי. רשב"י אינו צינור המעביר ידע מוגדר לתלמידיו, אלא אדם שנוכחותו, ולא דבריו, גורמת לפתיחת הלב ומאפשרת לתלמידיו לדבר.

תפישתו של המורה כמי שאינו רק מעניק ידע, אלא הוא בגופו ישות המרוממת את הנוכחים, היתה לגורם המהפכני והמשפיע ביותר על מעמד המורה לאורך הדורות: מהאר"י ועד אחרון הצדיקים החסידים החיים כיום. מורה מסוג זה איננו צריך למסור ידע אלא לאפשר, בנוכחותו, את פתיחת הפה והלב ואת היצירה והחידוש. חידושו הגדול של ה"זוהר" הוא שיש אפשרות אחרת לגלות את פניו של הקב"ה בעולם, לא על ידי שימוש בשמו הסודי של הקב"ה שבו השתמש בן הישראלית. קשירתו של הקב"ה אל המציאות אינה תלויה רק בהזכרת שמו; היא יכולה להתרחש גם בעזרת שימוש בכוחו, כוח הבריאה היצירתי המאפשר לאדם לפתוח את פיו ולחדש בדברי תורה.

במוצאי שבת, ליל ל"ג בעומר, יחגגו מאות אלפים את יום ההילולה הגדולה של ר' שמעון בר יוחאי במירון. כאשר משוטטים ברחובות מלאי החוגגים, נדמה לפעמים שדווקא ביום זה ובמקום הזה, בתוך ההמולה והאנשים המכסים את ההר, אפשר לחוש משהו מן התנועה הבראשיתית הזאת שבין גילוי לכיסוי. נדמה לפעמים שר' שמעון עודנו חי כאן, בלב החוגגים, ומאפשר את קיום סוד היצר והיצירה, ושאם יפתח היום אדם את פיו לחדש בדברי תורה, יוכלו דבריו להאיר.

נערך על-ידי almog1f, 30.04.2010 - 15:51 PM.


#2
 NickF

NickF

    Master

  •  Owner
  • 3548 הודעות
    • מונה תודות: 73 תודות
140
מעולה
שלום לכל חברי הפורום ושתהיה אחלה של שבת :)

#3
 sadowm

sadowm

    ZSC FOR EVER

  •  Owner
  • 8137 הודעות
    • מונה תודות: 693 תודות
364
מעולה
שבת שלום חברססססססססססססס

#4
 Gandolph13

Gandolph13
  •  VIP
  • 7295 הודעות
    • מונה תודות: 228 תודות
146
מעולה
שבת שלום לכל חברי הפורום הניפלאים תמונה שפורסמה

וגם לך אלמוגתמונה שפורסמה

#5
 SAHARXD

SAHARXD
  •  צוות לשעבר
  • 1210 הודעות
    • מונה תודות: 0 תודות
10
רגיל
שבת שלווםם לכל הקהילה :)
וגם לך אלמוג :pתמונה שפורסמה

#6
 DevilAngle

DevilAngle
  •  חסומים
  • 1168 הודעות
    • מונה תודות: 0 תודות
0
רגיל
  • מיקום: ><
סבאח אל חיר יזאלמה [לא שיש לי מושג מזה אבל שבת שלום:D]
יאללה 16 סוף סוף:D:D:D

#7
 The-Dicktator

The-Dicktator
  •  חברים רשומים
  • 1970 הודעות
    • מונה תודות: 68 תודות
54
טוב
  • מיקום: Fuzer
יאללה חברה שבת שלום נתראה ביום ראשון בערב :p




0 משתמשים קוראים נושא זה

0 משתמשים, 0 אורחים, 0 משתמשים אנונימיים