עבור אל תוכן

חדשות קולנוע | הארי בראון: מייקל קיין מוכיח שיש ארץ לזקנים


  • אנא התחבר בכדי להגיב
אין תגובות לנושא זה

#1
 Bgirlpica

Bgirlpica
  •  צוות לשעבר
  • 1733 הודעות
    • מונה תודות: 36 תודות
33
בינוני
תמונה שפורסמה

תשכחו מ"גראן טורינו" ועזבו אתכם מ"נבלות". כדי לראות איך שחקן קשיש באמת לוקח את החוק לידיים, קחו מהספרייה את "הארי בראון" בכיכובו של מייקל קיין. והדרתם פני זקן

"בעולם המודרני מותר לך להיות דו מיני, טרנסווסטיט, זואופיל, חובב חילופי זוגות וסאדו־מאזו – אבל אסור לך להיות זקן", כתב לא מזמן הסופר מישל וולבק, וקלע גם למצבו של הקולנוע כיום; מדי שבוע מתפרסמות יצירות קולנועיות המציגות כל תצורה מינית או גזעית העולה על הדעת, בזמן שאחת האוכלוסיות הגדולות והצומחות ביותר אינה זוכה בייצוג קולנועי מגוון ומכובד.

ייצוג כזה מגיע סוף סוף בדמותו של הארי בראון (מייקל קיין), פנסיונר בריטי עם עבר צבאי שמתגורר בפרבר מוזנח. אשתו האהובה גוססת, והוא מבלה את ימיו בצעדות אל בית החולים. בדרכו לשם הוא נחשף לפשע ולאלימות מצד צעירים שכבשו כל חלקה בשכונתו הוותיקה – שוד ומקרי תקיפה קיצוניים הפכו לעניין שבשגרה, וחפים מפשע נורים ונדקרים מדי יום. כבר בפתיחת הסרט נרצחת אֵם שצעדה עם תינוקה בפארק, וזמן לא רב לאחר מכן צופה בראון בגבר מוכה בברוטליות לאחר שהגן על מכוניתו מפני פורצים. בה בעת צעירי השכונה מתעללים בקביעות בוויליאם (דיוויד ברדלי), ידידו היחיד ושותפו הוותיק לשחמט. בתוך שבוע משתנים חייו של בראון – אשתו מתה באמצע הלילה אך הוא אינו מספיק להיפרד ממנה משום שבריוני השכונה מעכבים את הגעתו לבית החולים, וכמה ימים מאוחר יותר נרצח וויליאם, לאחר שניסה להשיב מלחמה לנערים המתעללים. לאחר שהמשטרה מודיעה לו כי חקירת הרצח של ידידו תקועה, מבין בראון כי עליו לקחת את החוק לידיים.

צפו בטריילר:


בכך הופך "הארי בראון", סרט הביכורים של הבמאי דניאל בארבר, למקבילה הבריטית ל"גראן טורינו" האמריקאי - סרט נוסף מהעת האחרונה שהציג וטרן מזדקן שיוצא להגן על ביתו במו ידיו. ואולם למרבה ההפתעה, סרטו של הבמאי הבריטי הטירון אינו נופל מיצירתו המרשימה של קלינט איסטווד הוותיק. בארבר אוחז בגרונו של הצופה כבר מרגעיו הראשונים של הסרט – רציחתה האקראית של האם המטיילת בפארק מצולמת בטלפון הסלולרי של הנערים, הרכובים על אופנוע. זהו שוט ארוך, מרשים ומזעזע כאחד, שדומים לו משובצים ברגעי מפתח בסרט. הווירטואוזיות שבה מצלם בארבר את סצנות האלימות, החל בפתיחה המצמררת וכלה בהתפרעות חסרת המעצורים שבסופו, מזכירה לפרקים את המפגן הקולנועי המרשים ב"הילדים של מחר" של אלפונסו קוארון.
במקרה או לא, שני הסרטים מתארים את בריטניה כגיהנום (ובשניהם אף מככב קיין בתפקיד זקן השבט), אך כל אחד בנימוק אחר – "הילדים של מחר" היה חזון עתידני קודר שבו העולם חרב עקב היעדרם של ילדים, בעוד לפי "הארי בראון" הגיהנום כבר כאן, ומי שאחראים לכך הם אותם הילדים עצמם.
ואכן, מעולם לא נראתה הממלכה המאוחדת רע כל כך - לפרקים אף נדמה כי "הארי בראון" מומן על ידי משרד הפנים הבריטי, כדי למנוע הגירה אל המדינה. ואולם חרף האפקטיביות של פרצי האלימות שבו, מצליח "הארי בראון" לתאר את הקיום העכשווי כסבל מתמשך בעיקר בזכות הופעתו המהפנטת של קיין. השחקן הוותיק אמנם נושא באמתחתו תצוגות משחק מרשימות רבות, ואף יצא כבר בשנות ה־70 למסע נקמה ב"Get Carter", אך מי שרגיל לחיוכו הכובש של השחקן לא יכירו כאן: הרגעים המרשימים ביותר בסרט אינם אלימים, ומתרחשים דווקא כאשר בארבר משתהה שניות ארוכות על פניו העצובים של קיין, שמתבונן במציאות כלא מאמין. כמו הסרט כולו, רגעים אלה הם חסרי כל תקווה, ולכן מחרידים כל כך.

ברגעיו האחרונים מקבל "הארי בראון" אופי הוליוודי יותר ומציאותי פחות, ומסתיים בפתרון תסריטאי מאולץ. אך רובו המוחלט המופתי של הסרט מפצה על כך, ובה בעת מעיד על שתי קריירות מבטיחות: האחת של במאי בתחילת דרכו, והשנייה של שחקן ענק ששיאו, מתברר, עוד לפניו.

"Harry Brown". בימוי: דניאל בארבר. בריטניה 2009. 103 דקות.

חדשות: נור לן.




0 משתמשים קוראים נושא זה

0 משתמשים, 0 אורחים, 0 משתמשים אנונימיים