עבור אל תוכן

ביקורת: פעם הייתי+קדימון


  • אנא התחבר בכדי להגיב
אין תגובות לנושא זה

#1
 SAHARXD

SAHARXD
  •  צוות לשעבר
  • 1210 הודעות
    • מונה תודות: 0 תודות
10
רגיל


"פעם הייתי", סרטו של אבי נשר ("סוף העולם שמאלה"), מתרחש בקיץ 1968 בחיפה. נשר כתב את התסריט "בהשראת" ספרו עב הכרס של אמיר גוטפרוינד "בשבילה גיבורים עפים". הספר מלווה את הגיבור עד סוף שנות ה-90, נשר יצא לעשות סרט על קיץ בחיי מתבגר. הסרט מבטיח, אך לא מקיים. הסברים בהמשך.
בקטעים פותחים וסוגרים שמתרחשים ב-2006 על רקע מלחמת לבנון השנייה רואים את דב נבון באיפור של זקן ואייל שכטר כאריק, גיבור הסרט בבגרותו. סיפור המסגרת הזה אינו תורם דבר וכמו כמעט כל דבר בסרט, הוא מאולץ וכפוי.
הסרט מיושן, ולא בגלל שהוא מתרחש ב-1968. לראיה, למשל, המעברים בין חלק מהקטעים: הפייד-אאוט לשחור ודווקא בסוף קטעים שאמורים להסתיים בפאנץ' ולא עם "אז תחשבו על זה" שמתאימים לכך יותר. הזדמנות קולנועית במעבר הראשוני ל-1968 מפוספסת לחלוטין (ראו "באריה" מרובה המעברים בין הזמנים לאפשרויות המרובות לכך), ושוט הצילום האחרון סתמי גם הוא.
בקיץ אחד בלתי נשכח אריק בן השש עשרה (תובל שפיר), בן לאם צברית (ירדן בר-כוכבא) ולאב ניצול שואה (נבון), פוגש בקיץ את השדכן המצולק יענקלה ברייד (אדיר מילר), ומתחיל לעבוד בשבילו במעקב אחר לקוחות שיענקלה חושד שאינם כפי שהם נראים לו, ואצל קלרה (מיה דגן), מכרה של יענקלה.
למה הכוונה ב'מבטיח אך לא מקיים' שכתבתי קודם? הילדה שבועטת בתחילת הסרט בכדורגל, למשל. לא עושים עם זה שום דבר, טוב, הבנתי, זה להמחשת רוח התקופה, לצורך אווירה, בסדר. אלא שכך גם הפריסקופ בין החדרים של אריק לזה של שכנו מלמטה בני. מציגים את זה, וזהו, לא משתמשים בזה יותר. אילו הדברים הללו היו בנוסף לתוכן ולעלילה, מה-טוב, אבל יותר מדי דברים נעדרים מהסרט, נאמרים בקריינות של אריק או הדמויות האחרות אומרות, ולא רואים את זה.
חוזרים ואומרים שאריק ובני חברים טובים, אך אין ולוּ קמצוץ של רמז לחברותם במהלך הסרט. "מערכת היחסים" של אריק ותמרה (נטע פורת, שאת אביה מגלם אלי יצפאן), בת דודתו של בני שמגיעה לביקור בן חודש לא בנוי כמו שצריך. בני אומר "שוב אתם רבים", אולם בכלל לא ראינו שהשניים לא מסתדרים לפני כן. שבוע לפני שהיא עוזבת היא שואלת את אריק איפה המכולת, כדי שיוכלו לבלות יחד. הכל לא טבעי ולא אמין (מילים אחרות ל"כפוי" ו"מאולץ"). לכל אורך הסרט קטעים מופיעים להם פתאום, בשביל הקטע, בשביל האווירה, מנותקים לחלוטין ממה שקרה לפני כן, לא תורמים דבר למה שיקרה אחרי זה, כמו הקטע שבו הם רוקדים ברחוב לצלילי "יחזקאל" של החלונות הגבוהים. עוד קטע לשם ההווי ורוח התקופה כביכול הוא הקטע במזרקה (מה הם כולם צועקים "בני, בני"? אין לכך שום הצדקה).
אריק טוען שהוא למד הרבה דברים מיענקלה. מה בדיוק הוא למד ממנו? לא ברור. משימות הבילוש שלו, שאמורות להיות מעניינות ומסקרנות, סתמיות לחלוטין. באחת מהן הוא רק צריך לגבור על הפחד שלו מדפיקה בדלת כדי לראות מה קורה בתוך דירה, באחרת הוא לא מזהה שאישה ברחוב היא זונה, ולמשימה נוספת הוא רותם את תמרה, אך רגע השיא של הפרשה הזאת לא כלול בסרט: אריק וחבריו מדווחים עליו אחר כך בעל פה ליענקלה.
אנחנו שומעים את יענקלה משתמש באותם משפטים לכל לקוחותיו, אך לא ראינו ולו שידוך אחד מוצלח שלו. שום סיפור אהבה אמיתי אין כאן. דרור קרן מגלם את מאיר הספרן חובב עגנון, לקוח של יענקלה שמתאהב בקלרה והופך למעין הדמות של הרשע בסרט. למה? כי צריך רשע בסרט. לא?
מכיוון שמדובר בחבורת דמויות של ניצולי שואה, מיה דגן ואדיר מילר זוכים כל אחד לקטע של מונולוג היזכרות, כולל הסיפור שקרה אמנם, של אם במחבוא שחנקה למוות את תינוקה בשעה שניסתה להשתיקו, שהופך למרבה הצער לסוג של קלישאה. הקטע של מיה מגיח משום מקום בעיקר כי הוא קורה בקטע הראשון שבו אריק בא לעבוד אצלה.
מבלי לעמוד על הכרמל בסוף שנות השישים, אני יודע שלא כך נראה ההר או הנוף ממנו ב-1968. קשה לעשות סרט תקופתי בארץ, עם תקציבי הסרטים שעומדים לרשותנו. אין לנו מקומות כמו בארה"ב ובאנגליה שנותרו ממש ללא שינוי, או אולפנים גדולים שבהם אפשר לבנות את התפאורות המתאימות. בשנה הקרובה יצאו סרטים נוספים שמתרחשים בעבר ("הדקדוק הפנימי" בירושלים באותו עשור של שנות ה-60 של המאה העשרים, "גיא אוני" בסוף המאה ה-19 ו"התגנבות יחידים" בשנות ה-50 של המאה העשרים), כולם אגב מבוססים גם הם על ספרים, ונראה איך הם התמודדו עם הבעיה הזאת. חוץ מהשימוש במילה "קליינט" במקום "לקוח", מדברים ב"פעם הייתי" לגמרי בעברית של היום, ורק בקטע אחד מישהו לא מבין את השימוש של תמרה (שמגיעה מחו"ל) במילה "מרובעים".
"פעם הייתי" לא מרגש, לא מספיק מצחיק, ופשוט לא מקיים את הבטחתו; כפי שנהג לומר שופט "כוכב נולד", צדי צרפתי: "זה ליד." מלא כוונות ורצונות טובים, ולא יותר מכך.




0 משתמשים קוראים נושא זה

0 משתמשים, 0 אורחים, 0 משתמשים אנונימיים