עבור אל תוכן

ביקורת: Diablo 3


  • אנא התחבר בכדי להגיב
תגובה אחת לנושא זה

#1
 barak87

barak87
  •  חסומים
  • 94 הודעות
    • מונה תודות: 5 תודות
2
רגיל

כמו אלכוהוליסט שלא מצליח להתגבר על ההתמכרות שלו, גם אני נפלתי:  Diablo, סדרת המשחקים שגרמה לי לוותר על חיים חברתיים בחטיבת הביניים  ולבלות כמה עשרות לילות לבנים, השתלטה לי שוב על החיים.
בהתחלה, בכלל לא התכוונתי להתחיל לשחק ב-Diablo 3. "לא  לא בליזארד", אמרתי למסך המחשב שלי, "אתם לא תעשו לי את זה, לא תצליחו  להדביק אותי שוב למחשב לשעות על גבי שעות, לוותר על שעות שינה, להתעלם  משיחות טלפון מחברים. אני עם ימי חיסול-השדים שלי סיימתי, תודה רבה".

אבל דיבורים לחוד ומעשים לחוד. בתחום משחקי המחשב, סדרת Diablo תמיד  הייתה הקריפטונייט שלי, הדבר שיכול לתפוס אותי בכל זמן נתון ולהשתלט לי על  החיים. למרות ההבטחות שהפעם זה לא יקרה, ברגע שהמשחק יצא מצאתי את עצמי,  כמו מהופנטת, מתחברת לחשבון ה-battle.net הישן שלי (World of Warcraft  מחזור 2009 שולט!), ורוכשת את המשחק במלוא כספי. ובאמת שזה היה מלוא כספי,  ממתי לוקחים 60 פאונד על משחק מחשב, לכל השדים והרוחות? אבל אני סוטה  מהנושא.

הימים שעברו מאז שרכשתי את הפלא שנקרא Diablo 3 ועד היום הוכיחו שיש  דברים שאף פעם לא משתנים: מירי רגב תמיד תדבר שטויות בטלוויזיה,  באירוויזיון תמיד יהיו גימיקים הזויים (אבל איזה חמודות הסבתות הרוסיות  האלה!) וסדרת דיאבלו תמיד, אבל תמיד, תגרום לרעות לא לצאת מהבית במשך  שבועות רצופים. לא נורא. אני גם ככה שונאת את העבודה הנוכחית שלי, ותמיד  אפשר למצוא אחרת.


Youre going to need a bigger mouse
Diablo, הו הו, דיאבלו. הנוסחה של סדרת המשחקים הזאת כל כך פשוטה, וכל  כך עובדת. שדים ואל-מתים מקיפים אתכם מכל עבר, ואתם צריכים ללחוץ באמוק על  כפתורי העכבר כדי לנצח אותם. ואז לאסוף את החפצים והכסף שהשדים האלה מפילים  כשהם מתים, בתקווה שהחרב החדשה שנפלה על הקרקע חזקה יותר מזאת שאתם  משתמשים בה באותו רגע. ואז לעשות את זה שוב. ושוב ושוב. ועוד פעם. ועוד  אחת, אחרונה. ואז שוב.

מדי פעם מגיעים גם בוסים, "אדוני גיהנום" גדולים וחזקים יותר מסתם שדים  פשוטים - אבל גם הם לא יכולים להתמודד, בסופו של דבר, אל מול לחיצות העכבר  שלכם. הם כן, לעומת זאת, יפילו אחריהם הרבה יותר כסף וחפצים הרבה יותר  נדירים.

זה פשוט מספיק כדי שאפילו נון-גיימרים מוחלטים יצליחו לשחק בזה, וממכר  מספיק כדי שהגיימרים הכי קיצוניים בעולם ימצאו את עצמם תקועים מול המסך, עם  האצבע שלהם דבוקה לכפתור העכבר, במשך שעות ארוכות.

אם מישהו פחד שהשנים הרבות שעברו מאז הפעם האחרונה בה ראינו משחק בסדרה  הזאת גרמו לבליזארד "לאבד את זה" - זה ממש לא המצב. Diablo III פשוט, מבריק  וממכר כתמיד. למעשה, לא מעט שחקנים התלוננו שהוא מרגיש יותר מדי כמו  קודמיו, ושהחברה היתה צריכה להציג קצת יותר חידושים כדי שזה ירגיש כמו משחק  חדש לגמרי, ולא חבילת הרחבה מאוחרת ל-Diablo II.

בעוד אני מבינה, בגדול, את הטענות האלה, אני לא מבינה מה רע בהידבקות של  המשחק לנוסחה המנצחת: בדיוק כמו שלא מנצחים סוס מנצח (אלא אם כן מדובר  בדנה אינטרנשיונל באירוויזון. אותה טוב שהחליפו) - כך גם Diablo לא צריך  לעבור שינויים ראדיקליים כדי להשאר רלוונטי ומוצלח. למרות, ואולי בזכות,  מנגנון המשחקיות המעט מיושן - המשחק הזה עובד כל כך טוב, ולא הייתי מוכנה  לקבל שום דבר אחר.

תמונה שפורסמה


דלגו על הסיפור, התמקדו בקרבות
דבר אחד שכן הייתי שמחה לשנות ב-Diablo III זה את הסיפור שלו. למעשה,  הייתי מעדיפה אם הסיפור הזה לא היה קיים. שהיהנעלם, הופך לאדים ומתנדף.  הסדרה הזאת אף פעם לא הצטיינה בסיפורים מבריקים במיוחד, אבל במשחקים  הקודמים בליזארד לפחות השכילה להשאר עם סיפור בסיסי בלבד, שנצמד לרקע של  המשחק שלא ממש הפריע לקצב שלו.

במשחק החדש זה שונה. אחרי כל מבוך תצטרכו לצלוח דיאלוגים משעממים ולא  נגמרים, שאם כפתור האיסקייפ לא היה קיים היו וודאי גורמים לי להרדם מול  המסך. מדי פעם הכותבים של בליזארד אפילו ניסו להכניס טוויסטים בעלילה - אבל  רובם, או למעשה כולם מלבד האחרון, צפויים ומטופשים, ולא באמת משרתים את  הסיפור הדליל-מלכתחילה של המשחק, שאפשר לסכם ב"שדים רשעים מנסים להשתלט על  כדור הארץ, יש גיבור שיוצא במסע לנצח אותם, בסוף הוא מצליח". במקרה הזה -  היה כבר עדיף להצמד למינימליזם של המשחקים הקודמים, כי התוצאה פשוט לא  מוצלחת, וגם מרגישה מתאמצת ומזיעה מדי.

הנחמה היחידה מגיעה בקטעי המעבר בין מערכה למערכה. כאן כבר מדובר בקטעי  האנימציה המפורסמים של בליזארד, שתמיד ניצבו בחזית סרטוני המעבר של תעשיית  המשחקים. אמנם גם במהלך הסרטונים האלה הדיאלוגים גרועים והקולות של הדמויות  אובר-דרמטיים בצורה שהיתה גורמת אפילו לחנה לאלסו לטעון שזה מוגזם - אבל  בהם לפחות יש אנימציה יפה. מאוד יפה. "רעות מריירת" יפה. בליזארד - תעשו לי  סרט אנימציה באורך מלא! לא ככה, סוטים!

  
ציידת שדים, נזיר וברברי נכנסים לבאר
לבליזארד מגיעה גם מילה טובה על הגיוון הגדול בגיימפליי בין דמות לדמות.  צייד השדים לא מרגיש כמו רופא הוודו, שבתורו לא מרגיש כמו הברברי או כמו  הנזיר - מה שאומר שסיבוב שני על המשחק בתור דמות אחרת יצריך מכם ללמוד את  המשחק מחדש ולהרכיב טקטיקות קרב חדשות לגמרי.

ההבדלים בין הדמויות נובעים משני דברים עיקריים: הראשון - מערכת הפיתוח  שלהם. בניגוד למשחקי תפקידים אחרים, שדורשים מכם להשקיע מחשבה רבה על איך  בדיוק אתם רוצים לשדרג את הדמות שלכם לאחר כל עלייה ברמה, הפיתוח בדיאבלו 3  אוטומטי לגמרי. עליתם רמה? המשחק יפתח בפני הדמות שלכם כמה יכולות חדשות -  בלי שלכם תהיה שום צורך לבחור איזה יכולות אלה יהיו.

במצב המשחק הדיפולטי, היכולות מסודרות במספר "עצים" המחולקים לפי סוג  היכולת. יש עץ להתקפות עיקריות, עץ להתקפות משניות, עץ למהלכים הגנתיים, עץ  לעזרי קרב וכדומה. בכל "עץ" כזה יש ארבע יכולות שיפתחו בהדרגה עד שתגיעו  לרמה 60, כאשר כל יכולת אפשר לשדרג בכוחות נוספים שיפתחו גם הם עם הזמן.  בנוסף, יש כמה יכולות פסיביות, כגון שיפורי מהירות בתנאים מסויימים וכדומה,  שניתן להקנות לדמות החל מרמה מסויימת.

בכל רגע נתון, תוכלו להשתמש רק ביכולת אחת מכל עץ בעזרת כפתורי העכבר  וכפתורי הקיצורים הנוספים (1-4, אלא אם כן תחליטו לשנות את סידור המקשים).  היופי הוא שתמיד גם תוכלו להחליף בין היכולות האלה, ככה שבעצם כל קשת  היכולות של הדמות פתוחה בפניכם. מכיוון שההחלפות האלה לוקחות זמן סביר  להניח שלא תבצעו אותן לעיתים קרובות מדי - אבל השיטה הזאת של פיתוח הדמות  בהחלט תאפשר לכם לנסות את כל המהלכים של הדמויות, ולא להרגיש שאתם צריכים  להמר על יכולות מסויימות על חשבון אחרות.

ההבדל השני בין הדמויות הוא מד הכח המתמלא שלהן. במקום להסתפק במד כח  אחיד בין כל הדמויות, לכל דמות יש סוג אחר של כח בו היא משתמשת כדי להפעיל  את הכוחות המיוחדים. הברברי ישתמש בזעם - מד כח די מגניב שמתמלא ככל שהוא  פוגע ביותר אויבים. הצייד ישתמש גם בשנאה וגם במשמעת עצמית - שני מדי כח  נפרדים שנטענים במהירויות שונות, ודורשים ממי שמשחק אותו לתזמן טוב טוב את  המתקפות שלו.

תמונה שפורסמה


המשחק שאינו נגמר...
  אם תשפטו את המשחק לפי הזמן שיקח לכם מהרגע שתתחילו אותו עד לפעם  הראשונה בה תנצחו את הבוס האחרון, Diablo III הוא משחק של 20 שעות. יש  אפילו סיפורים על כאלה שסיימו אותו ב-12. אבל אם תשפטו אותו לפי הזמן שיקח  לכם מהרגע שתתחילו אותו עד לרגע שתסיימו להעלות את כל סוגי הדמויות לרמה  60, להפוך לסוחרים ממולחים בבית המכירות הפומביות הווירטואלי ולהצליח להשיג  את כל הציוד האגדתי במשחק - Diablo III הוא משחק של חיים שלמים.

נכון להיום, הוצאתי על המשחק הזה קצת יותר מ-60 שעות מחיי, במהלכן  סיימתי אותו על מספר רמות קושי, פתחתי שלוש דמויות, העברתי שעות במשימות  משותפות עם חברים בזכות מצב ה-co op שלו וניסיתי למכור את החפצים הנדירים  שלי בבית המכירות הפומביות. לא הצלחתי. מסתבר שמוכרת בשוק אני כבר לא אהיה.  וזו רק ההתחלה.

בליזארד הצליחה ליצור משחק שמצד אחד מאוד (!) ממכר, ומצד שני לא באמת  נגמר. איך שלא מסתכלים על זה, מדובר בנוסחה מנסחת. הפעם הראשונה שתשחקו בו  תהיה רק החימום, מתיחת השרירים, השקט שלפני הסערה. אה, ועוד לא התחלנו לדבר  על חבילות ההרחבה שוודאי יתווספו למשחק בשנים הקרובות.

כשיצא, התלוננו לא מעט גיימרים על תג המחיר הגבוה של המשחק. 60 דולרים  (או פאונדים, אם מזלכם לא שפר עליכם ונולדתם באירופה) זה לא סכום פעוט  למשחק מחשב. אלה בדרך כלל עולים 50 ולעיתים אפילו 40 דולרים. למרות זאת,  עדיין מדובר באחד המשחקים השווים ביותר בכל הקשור לערך שעה-דולר. לפני  שתשימו לב תגלו שהשקעתם במשחק עשרות ואפילו מאות שעות, ואם זה לא שווה את  ה-10 או 20 דולרים פרימיה שבליזארד לוקחת על המשחק, אני לא יודעת מה כן.


...ותמיד מחובר
ולמרות זאת, הסתייגות: מאז שיצא המשחק, בליזארד הוכיחה שההחלטה להשיק  אותו עם מנגנון שדורש שהשחקנים יהיו אונליין כל אימת משחקים היתה טעות  מוחלטת. עומס על השרתים גרם לכך שבימים הראשונים שלו רוב השחקנים פשוט לא  הצליחו להתחבר ולהתחיל לשחק, ועד היום אני נתקלת בלא מעט תקלות רשת  שמובילות ללאגים, ניתוקים מהמשחק שבעצם מעיפים אותי בחזרה לדסקטופ וסתם  זמנים בהם אי אפשר לשחק כי השרתים בתחזוקה.

נכון להיום כבר לא מדובר במשהו שהורס לגמרי את חווית המשחק, שכן התקלות  האלה הפכו לנדירות מאוד, אבל זה עדיין מרגיז. אם בליזארד הרגישו מספיק  בטוחים בשביל לגבות על המשחק הזה מחיר פרימיום, הם היו צריכים לדאוג שהכל  בו יעבוד כמו שעון משומן - ואם זה לא אפשרי, לוותר על דרישת החיבור  לאינטרנט, שהופכת אותו למעין משחק MMORPG רק בלי החלק של ה-MMO, ולתת לנו  לשחק גם בלי האינרע-נט הזה.

ועכשיו גם תגיע הסתייגות להתסייגות: למצב האינטרנט הקבוע הזה יש יתרון  אחד גדול, והוא ההכנה למצב ה-co op המצויין של דיאבלו. בכל רגע נתון תוכלו  להצטרף למשחק של חברים ולעבור את המבוכים הקשים יותר ביחד. משחק משותף  יגרום לכל האויבים והבוסים להיות חזקים פי שניים (או ארבעה, אם משחקים יותר  אנשים), ככה שהאיזון לא נשבר והעסק נשאר מאתגר. ברמות הקושי המאוחרות, שלא  לדבר על במצב ה-Hardcore, שיתוף פעולה הופך לדרך היחידה לשרוד.

תמונה שפורסמה


השורה התחתונה
אם הייתם שואלים אותי לפני חודש, הייתי אומרת לכם שאין סיכוי שאשחק  ב-Diablo III. ועדיין, כמו אלכוהוליסטית, מצאתי את עצמי חוזרת שוב להתמכרות  הישנה שלי, לשחק בדיאבלו שכל כך אהבתי לפני יותר שנים ממה שאני מוכנה  להודות שעברו מאז ימי חטיבת הביניים שלי.

התחושה, במפתיע או לא, די זהה לזו מילדותי: המשחק כמעט אותו משחק,  האתגרים אותם אתגרים, והשינוי המשמעותי ביותר הוא ההכרח להשאר מחוברים  לאינטרנט, שזה לא בהכרח דבר טוב. אבל למרות הרגשת הקפאון - או אולי בזכותה,  Diablo III עדיין עובד, גם היום.

מדובר באחד המשחקים הכי ממכרים שתפגשו בזמן הקרוב - ואם בליזארד תשכיל  לשחרר לו עדכונים ופאצ'ים שירחיבו את עולם המשחק וישפרו את בעיות האיזון,  כמו שהיא כבר עושה באופן קבוע ב-World of Warcraft - סביר להניח שאשאר  דבוקה אליו עוד חודשים רבים. או לפחות עד ההתמכרות הבאה.





מקור = VGAMES

#2
 Joker

Joker
  •  צוות לשעבר
  • 1846 הודעות
    • מונה תודות: 137 תודות
108
מעולה
  • מיקום: Israel
תמונה שפורסמה




0 משתמשים קוראים נושא זה

0 משתמשים, 0 אורחים, 0 משתמשים אנונימיים